<h1>רבינו ירוחם נט"ז ח"א</h1>
<h2>דף יב.</h2>
נטל כוס של יין והיה סבור שהוא של שכר והתחיל הברכה על דעת של שכר וסיים הברכה בשל יין יצא דאפילו סיים בשל שכר יצא כך פשוט בברכות. ועוד בעיא ולא איפשיטא נקיט כסא דשכרא וסבר דחמרא פתח בדחמרא וסיים בדשכרא מהו. ופרש"י תחלת הברכה אמר ע"מ לחתום שהכל וכו' וכיון שהגיע למלך העול' נזכר שהוא יין ואמר ב"פ הגפן אבל פתח אדעתא דחמרא כדי לסיים ב"פ הגפן וכשהגיע למלך העולם נזכר שהוא שכר וסיים שהכל מהו ולא איפשיטא הבעיא ואין מחזירין אותו לברך, זו היא גרש"י ופירושו. ורי"ף גורס נקיט כסא דחמרא בידיה וקסבר דשכרא הוא ופתח בדשכרא וסיים בדחמרא יצא אלא נקיט כסא דשכרא וקסבר דחמרא ופתח בחמרא וסיים בדשכרא מהו בתר פתיחה אזלינן או בתר חתימה ומפרשין אותה כך פתח ובריך בדשכרא שהכל נ"ב ונזכר שהוא יין ואמר גם ב"פ הגפן כלומר בא"י אמ"ה שהכל נ"ב ב"פ הגפן יצא אבל היכא דנקיט שכרא בידיה וקסבר חמרא פתח ואמר ב"פ הגפן ונזכר שהוא שכר ואמר גם שהכל נ"ב מאי בתר פתיחה אזלינן ולא הוי ברכה או בתר חתימ' והוי ברכה ולא איפשיט ואין מחזירין אותו לברך פעם אחרת וכן כתב הרמב"ם. ושאלוהו חכמי לוניל והאיך יצא עם שכר של פירות שאינו יוצא מן הגפן ודמי לפתח במעריב ערבי' וסיים ביוצר אור דלא יצא והשיב כי הבעיא מיירי בשכ' של יין ועל כן אנו מחזירין אותו כי השכר בודאי לא יצא. וכתבו תלמידי רבי' יונה בשם רבני צרפת וכמו כן אם שתה יין וסבור שאכל לחם ובירך ברכת המזון יצא במקום על הגפן ועל פרי הגפן וכן אם לא אמר ברכת הזן בין על היין בין על התמרים יצא. וכתב הר"אש ונראה לי שכל זה שסיים בא"י הזן את הכל אבל לא סיים אלא אמר נסח הברכה ולא חתם יתחיל ועל שהנחלת לאבותינו ויסיים ברכה מעין שלש ורבני צרפת דקדקוה מההיא דאמרינן אכל תמרי וקסבר דאכל נהמא והתחיל אדעתא דלחם וסיים בשל תמרים כמו שכתבתי בפירות.
<h2>דף לה.</h2>
יין הנמכר בחנות פירוש דהוה ריחיה חלא וטעמיה חמרא כלומר ריחו חומץ וטעמו יין מברך עליו ב"פ הגפן שאם היה טעמו חומץ מברך עליו שהכל נהיה בדברו כך פשוט בבתרא ובע"ז. דריחיה חלא וטעמיה חמרא חמרא. שכר תפוחים ושכר תמרים ושכר שעורין מברך עליהן שהכל כך פשוט בבתרא. שמרי יין שהשליך עליהן מים ג' מדות והוציא ג' או אפילו ג' וחצי מברכין עליו שהכל אבל אם השליך ג' ומוציא ד' חשוב יין ומבר' עליו ב"פ הגפן כך פשוט בבתרא. וכתבו בתוס' וכן הדין בתמד שדרכן לעשות מהחרצני' אחר שדרכו הענבים שמשליכין עליהם מים שאין מברכין עליו ב"פ הגפן זולתי אם השליך ג' והוציא ד'. והרמ"בן כת' כי החרצנים שנדרכו ברגל ואין משימין עליהן קורה לעצרן ונשאר בהן לחלוחית יין וגרעינין שאפי' השליך בו ג' ובאו ג' או פחות מברכין עליו ב"פ הגפן שיין הוא והמים נבלעים בזגין ובמה שיצא יש בו יין מרובה. יין מבושל או שערב בו דבש רוב הפוסקים הסכימו שמברכין עליו ב"פ הגפן. ורש"י כתב בתשובה שאין מברכין וכן כתב מר צמח גאון והרמ"בם ולראשון הסכימו בתוס'. השותה יין אם צריך ליטול ידיו כתבתיו בנטילת ידים.
שיעור השתי' כמה ישתה מהיין שצריך לברך עליו בור' פרי הגפן יש מי שכתב כמו באכילה מדרבנן צריך לברך המוציא על כזית דגן כמו כן בשתיה על שיעור כזית יין חייב לברך מדרבנן ומדאוריתא על רביעית הלוג ויש מפ' דלא דמי דעל שתיה אינו חייב כלל עד שישתה רביעית הלוג וכן כתב הר"אש ור"י נסתפק בדבר זה ולפי' נכון להחמיר שלא ישתה אלא או פחות משיעור כזית יין כדי שיהיה פטור מלברך או שישתה מלא לוגמיו שהוא רביעית לוג ויהיה חייב מן התורה לברך עליו. והא דאמרינן ביום הכפורי' דשתיה כמלא לוגמיו שמא התם משו' ישובי דעת' הוא שאין דעתו מתישב עד שישתה כל כך. יין מברך עליו ב"פ הגפן אע"פ שלא נתן בו מים כך פשוט.
<h2>דף לה:</h2>
ועל היין מברך ב"פ הגפן ולא ב"פ העץ פשוט. על שמן זית מברך ב"פ העץ ודוקא כששותהו לרפואה על ידי משקה שהשמן עקר כגון שחושש בגרונו אבל אם אוכלו עם פת הפת עק' ופוטרו ואם שותהו לבדו לא יברך כי מזיקו כך פשוט וכן כתב רי"ף.
<h2>דף לח.</h2>
דבש של תמרים פירוש שזב מאליו מברך עליו שהכל נ"ב דזיעה בעלמא הוא פשוט וכתב בה"ג והוא שנתן בו מים דאם הוא בלא מים לבדו בור' פרי העץ דאישתני לעילוי'.
<h2>דף מ:</h2>
ויין שהקריס כלומר שהתחיל להחמיץ וכן חומץ שהכל נ"ב כך פשוט בברכות, וכתבו בתוספות וחומץ דוקא מזוג קצת דאז משי' הדעת או בחושש שיניו ונותן חומץ הרבה בתוך מרק אבל חומץ לבדו לא מהני ואינו מברך עליו.
<h2>דף מא:</h2>
יין פוטר כל מיני משקין כך פשוט בברכות. והיאך יקבעו לשתות שיברך כל אחד לעצמו או אחד לכלן כתבתיו בברכת הנהנין ושם כתבתי אם בא להם יין בתוך הסעודה אם יברך כל אחד לעצמו ולמה.
<h2>דף מב:</h2>
יין שלפני המזון פוטר שבתוך המזון ושלאחר המזון כך פשוט בפסחים ובברכות לפי שהיו רגילים לתת להם יין קודם נטילת ידי' קודם הסעודה וכן אחר סעודתן קודם ברכת המזון כמו שאכתוב ומאחר שבירך על היין שקודם מזונו בפ"ה אין צריך לברך על היין שבתוך מזונו זולתי אם שינה מקומו כך כתבו הפוסקים בפרקים הנזכרים ואם פוט' יין שלאחר המזון כל שכן שבתוך המזון ואף על גב דמוקי לה התם דהא דאמרי' דיין שלפני המזון פוטר יין שלאחר המזון דמיירי דוקא בשבתות וימי' טובי' או ביום שהקיז דם או נכנס למרחץ ה"ה בחול אם קבע סעודתו על היין וכן כתב הראב"ד דוק' במקום שאין היין מצוי להם אבל במקום שהיין מצוי להם כגון במקומות הללו אין הפרש בין שבת לחול, ואע"פ שמה שמחלק בגמרא בין שבת לחול מיירי שנחלק ביין שלאחר המזון אם פוטרו יין שלפני המזון לפי שאין רגילות לקבוע לשתות יין אחר המזון אבל בתוך המזון שכל אדם רגיל לשתות פשיטא שפוטר יין שלפני המזון ואין צריך לחזור ולברך ב"פ הגפן על היין ששותה בתו' סעודתו. כתב הראב"ד דהא דאמרי' דיין שלפני המזון פוטר יין של אחר המזון דוקא ביין ששתה אחר שאכל קודם ברכת המזון אבל יין ששותה אחר ברכת המזון צריך לברך עליו ב"פ הגפן בין בחול בין בשבת וכן מוכח, ומ"מ אפילו בחול אם דעתו היתה מתחלה לשתות יין אחר המזון אין צריך לברך על היין שלאחר המזון. ואם ישן בתוך סעודתו כתב הראב"ד שצריך לברך ברכת המזון על מה שאכל ולברך ברכת המוציא אם ירצה לאכול יותר דהוי הסח הדעת, אבל שאר הפוסקים הסכימו דלא הוי הסח הדעת דדוקא הפלי' לדברים ועסקי' הוי הסח הדעת או שינה מקומו כדאמרי' לגבי מצה של מצוה דהוי במקו' אכילת פסח כמו שכתבתי במקומו. וכן אינו צריך לברך ברכה אחרונה על היין ששתה קודם סעודה. וכתב הרא"ש דיין שלפני המזון אין טעון ברכה לאחריו ואפילו שאין לו יין בתוך המזון כך פשוט. ואם פת פוטרת כל מיני משקין כתבתיו בנהני' בדברים הבאים בתוך הסעודה. ועוד פשוט דיין שבתו' הסעודה אינו פוטר שלאחר הסעוד'. ברכת היין שהיא ב"פ הגפן אם יצא אינו מוציא אחרים דעל כל ברכות אם יצא מוציא חוץ מברכת הלחם ומברכת היין ומוציא אף על פי שיצא בברכ' ב"פ הגפן דקדוש כמו שכתבתי במקומו פשוט בר"ה פי' וה"ה לכל ברכות הנהני' כמו יין והמוציא שאם יצא אינו מוציא. ועוד פשוט ולבניו ולבני ביתו אף על פי שיצא מוציא כדי לחנכן במצוה.
אין אומרין שני קדושות על כוס אחד וכתבתיו בדיני קדוש של שבת בדין אם התחיל לאכול בע"ש. היה שותה יין וסלק דעתו מלשתות עוד ונמלך צריך לחזור ולברך ב"פ הגפן אבל ברכה למפרע על מה ששתה יין אין צריך כך פשוט בפסחי' וכן כתב רי"ף ואם לא נמלך והי' בדעתו לשתות אין מברך ב"פ הגפן אלא על כוס ראשון. יין שבתו' המזון אין צריך לברך אחריו אפילו לא נשאר לו כוס לברך ברכת המזון כך כתבו המפרשים, ופרשב"ם משום דברכת המזון פוטרתו מק"ו השת' ברכה אחת מעין שלש פוטרתו שלשה מיבעיא והקשו עליו ויש מי שכתב שהטעם משום היין בא לשרות האכילה והאכילה אי איפשר בלא שתיה והוי כדברים הבאים בתוך הסעוד' מחמת הסעודה.
המברך צריך שיטעום כך פשוט, ואם יטעום המברך תחלה כתבתיו בדיני הסעודה ושם כתבתי אם צרי' לשפו' המברך על כל כוס וכוס של המסובין וי"א כי די שיטעימנו לאחר כדאמרי' בערו' ליטעמיה לינוקא. טעמו פגמו פי' לקדוש והבדלה וברכת מזון כך פשוט ופרשב"ם דוקא לכתחלה אבל אם אין לו אלא פגום יברך עליו ובירושלמי כוס פגום מרב' עליו כל שהוא ומכשירו אפילו מים וה"ה ביין והא דאמרינן בהבדלה שאם אין לו אלא כוס אחד ואוכל אחר ברכת המזון אומ' עליו הבדלה התם מיירי שכבר מזוג הוא ואין יכול לתקנו, וי"א כי יין פגום יכול לתקנו במעט פת שיתן בו כי כבר נתמלאת הפגימה, פירו' ויין פגום נקרא אפילו שתה מן החבית ומכל מקום אסו' לשתות ממנו עד שיברך ב"פ הגפן אבל אסור לקדש בו כמו שכתבתי.
<h2>דף מד.</h2>
מים מברך עליהם שהכל נ"ב ולבסוף בורא נפשות וביארתיה בנהנין, ודוקא בשותה מים לצמאו אבל אי חנקתיה אומצא כלומר שאכל שום דבר והרי הוא בגרונו ואינו יכול לבולעו ושותה מים כדי לבולעו פטו' לברך ובשאר משקין אפילו חנקתי' אומצ' חייב לברך כיון שנהנה בטעמן כך פשוט. ובמים היכא דחנקתיה אומצא כתב בסדר רב עמרם בשם רב פלטוי בר אבוי ראש ישיבה דאף על גב דאינו מברך עליהם לפניו משום שהוא אנוס אבל לאחריו יברך וי"א דאפילו לאחריו לא יברך וכן כתב הר"אש.
<h2>דף מד:</h2>
שתה שום דבר לרפואה או אכל לא יברך עליו שאם הוא דב' אסו' ואכלו שלא במקום סכנה לא יברך ואם הוא במקום סכנ' כמו כן לא יברך וזה הכלל כל מידי דלרפואה לא יברך עליו כדאמרינן האי מאן דחנקתיה אומצא כך כתב הרמ"ה בתשו'.
<h2>דף נט:</h2>
שנוי יין כלומר שהביאו לו יין אחר אין צריך לחזור ולברך ב"פ הגפן אבל מברך הטוב והמטיב פשוט. ורש"י ורש"בם פי' דדוקא כשהשני משובח מן הראשון אז מברך הטוב והמטיב. ועוד פשוט בברכות ודוקא שיש אחרים עמו אבל לא ביחיד. ועוד פשוט דמברך הטוב והמטיב על כל חבית וחבית אפילו לרש"בם כי לא היה יודע שהשני יותר גרוע אבל אם יודע שהשני גרוע לא יברך עליו. ולפי מה שפי' קצת מן המפרשים בירושלמי אם שניהם חדשים או ישנים אין צריך לברך אלא על הראשון ב"פ הגפן אבל אם הראשון חדש והשני ישן כיון דיותר חשוב הוא ביושנו מברך גם כן עליו ב"פ הגפן. הובא להם יין אחר אפילו משובח מן הראשון וכבר כלה הראשון אין מברכין הטוב והמטיב שאין כאן רבוי טובה כן מצאתי בהגהה וצ"ע. י"מ דהטוב אחד מברך לכלם, דאם כל אחד מברך כמו יין שבתוך הסעודה ה"ל יחיד וכבר אמרנו שאם אין אחרים עמו אין מברך הטוב והמטיב וי"מ שכל אחד יכול לומר הטוב לעצמו והמטיב לחבירו וכן נראה עקר שאין בית הבליעה פנוי לענות אמן. שנוי מקום צריך לחזור ולברך כלומר אם בירך ב"פ הגפן על היין ושנה מקומו ושותה במקום אחר צריך לחזור ולברך ב"פ הגפן, ודוקא מבית לבית או מעליה לבית או מחדר לחדר אבל מפנה לפנה והכל בית אחד אפילו בטרקלין גדולים אין צריך לחזור ולברך. ויש מחלקת שם דרב חסדא אמר דוקא בדברים שאין טעונים ברכה לאחריהם במקומן כגון פירות ויין אבל דברים שטעונין ברכ' לאחריהן במקומן כגון פת ומיני דגן אין צריך לחזור ולברך המוציא דלקבועיה הדר וה"ל כאלו הוא עדין במקומו וגו' סעודתו שם ומברך ברכת המזון, ורב ששת אמר אחד זה וא' זה צריך לחזור ולברך. ולפי דברי רב ששת הא דאמרי' בני חבורה שהיו מסובין ועקרו רגליהם לקראת חתן ולקראת כלה ולב"ה כשהן יוצאין אין טעונין ברכה למפרע וכשהן חוזרין אין טעונין ברכה לכתחלה ודוקא כשהניחו שם זקן או חולה אבל לא הניחו כשהן יוצאין טעונין ברכה למפרע וכשהן חוזרין טעונין ברכה אבל לא יועי' ברכת המזון למפרע כי זה מיירי בדברים הטעונים ברכה לאחריהן במקומן ולפי דברי רב חסדא ההיא רבי יהודה היא ולית הלכתא כוותיה הילכך חברים שהיו מסובין ועקרו ורגליהם אין טעונין ברכה למפרע כשהם יוצאין ולא לכתחלה כשהן חוזרין כל זה פשוט. וכתב הרי"ף וכתבו רבותי דהלכה ברב ששת דתניא כוותיה ורשב"ם פסק כרב חסדא וכן כתב הר"אש. וכתבו בתוס' דהא דאמרן שנוי מקום צריך לברך דוקא ברכה ראשונה להבא אבל ברכה אחרונה למפרע אין צריך לברך ושנוי מקום דינו כהסח הדעת וכן הסכימו המפרשים. ועוד כתבו בתוספות דהא דאמרינן שאם לא הניחו שם זקן או חולה שטעונים ברכה למפרע כלומר שיצאו לברך ברכת מזון על מה שאכלו ולא בשביל הסח הדעת יברך ברכת המזון אלא עצה טובה שמא ישהה כל כך שיתעכל כל מה שבמעיו וכשיחזור לא יעלה לו ברכת המזון ולפיכך אמרינן בתוספות דברכות אם קראו חבירו לדבר אין צריך ברכת מזון למפרע כלומ' למה שאכל ואם הפליגו צריך לברך כלומר אם נודע לו שצריך להפליג יברך ברכת מזון שמא ישהה כל כך ויחזור ולא יעלה לו ברכת המזון. ואם הפסיק תוך הסעודה להתפלל כתבו קצת המפרשים כי כשחוזר צריך ליטול ידיו ולברך המוציא כי להתפלל ולברך אינו יכול לעשו' בבת אחת והביאו ראיה מההיא דחולין. דמשתיא וברוכי בהדי הדדי לא אפשר ויש שפסקו שאין צריך לברך המוציא שהרי כתבנו שאם עקרו רגליהם לילך לבית הכנסת והניחו שם קצת מן החברים שאין צריך לברך כשיחזרו ומשתמש מיירי שהלכו לב"ה להתפלל וכן עקר.
